מעצבת פנים

מניסיוני האישי: כאשר למדתי אדריכלות באיטליה, לא אהבתי מנורות קריסטל גדולות, הן נראו לי קיטשיות, מוגזמות ומצועצעות.
ביקרתי בבית של חבר מקומי מהלימודים. הסלון בביתו היה חדר גדול של כ-80 מ"ר, בגובה של כ-3.5 מ', מרוצף בשיש, שתי פינות ישיבה, שטיחים פרסיים ושתי מנורות ענקיות. החדר היה יפה, מרשים ואלגנטי מאד. בעוד אני מתפעלת מיופיו, אני קולטת ששתי המנורות הן בדיוק מסוג מנורות הקריסטל הקיטשיות, המוגזמות והמצועצעות שאני כל כך לא חיבבתי, והנה, בהקשר של החדר הזה, הן נראו מצוין.

כל הסיפור הזה כדי להסביר את התפיסה שלי בתור מעצבת פנים. למדתי שאין יפה/לא יפה מוחלט, ישנם הקשרים בין הפריטים השונים המרכיבים את המכלול. כל דבר, אם ימצא בהקשר המתאים לו יראה טוב וההיפך. לכן אחד הדברים החשובים לי בתור אדריכלית ומעצבת פנים, הוא לראות בעיני רוחי את המכלול לפני שהוא קיים במציאות, כדי לקבל תוצאות רצויות.
אני משלבת בעבודה גם את הידע שלי כאדריכלית ועובדת בגישת אדריכלות פנים כאשר יש צורך ביותר מאשר עיצוב פנים לבדו.

אני מרבה להיתקל באנשים שאוהבים פריט זה או אחר, זה רוצה חלונות בלגים וזה דלתות מעץ מסוים, וזה ריצוף שיש וכן הלאה, אבל היכולת לדמיין איך כל הפריטים ישתלבו, חסרה לעיתים קרובות. כאן אני נכנסת לתפקיד - זו עבודתה של מעצבת פנים. גם כשאין הגבלה כספית וקונים בדיוק את כל הפריטים שאוהבים, אם אין ראיה/דמיון של השילוב המתאים הרי שהתוצאה תהיה לא הרמונית. אני מדמיינת את המכלול לפני שהוא קיים במציאות ויכולה לראות מה מתאים עם מה , מה יצור יופי והרמוניה וכמובן מה לא.